כותרת המאמר
פנטזיה מינית אינה תכנית פעולה: איך משתפים בדמיון בלי ליצור ציפייה
מאת ד״ר סוג׳יי שמש (DVM, רפואה ווטרינרית)
המאמר מבוסס על חומרי הלימוד המקוריים של התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג, ועל מחקרים ומקורות מקצועיים נוספים המפורטים בסוף המאמר.
״יש משהו שאני מפנטזת עליו, אבל אני מפחדת לספר לך כי אתה תחשוב שאני רוצה שנעשה את זה.״ המשפט הזה מחזיק בתוכו אחת הסיבות לכך שפנטזיות מיניות נשארות לעיתים מאחורי דלת סגורה. אנחנו נוטים לחבר בין דמיון, רצון ומעשה, אף שאלו אינם אותו דבר. אפשר להתעורר מפנטזיה בלי לרצות לממש אותה, להסתקרן ממשהו שלא היינו בוחרים בו במציאות, ואפילו לחלוק דמיון ארוטי רק כדי לאפשר לבן או בת הזוג להכיר עוד חדר קטן בעולם הפנימי שלנו. כאשר בני זוג לומדים להבחין בין פנטזיה, רצון, בקשה והסכמה, שיתוף בפנטזיות יכול להפוך ממבחן מסוכן למרחב של סקרנות ואינטימיות.
״אם סיפרת לי, סימן שאת רוצה את זה״
דמיינו זוג שיושב בערב במיטה. השיחה נעימה, קצת שובבה, ואחד מהם אוזר אומץ ואומר: ״יש לי לפעמים פנטזיה ש…״
עוד לפני שהמשפט הסתיים, משהו אצל האחר מתכווץ.
״רגע. אתה רוצה לעשות את זה?״״לא אמרתי שאני רוצה לעשות את זה.״״אז למה אתה חושב על זה בכלל?״
בתוך כמה שניות, מה שהיה יכול להיות רגע של קִרבה הופך לחקירה. האדם ששיתף מתחיל להתחרט. האדם ששמע מתחיל לדמיין שהפנטזיה היא הודעה מוקדמת על העתיד. אולי יש בה ביקורת על המיניות שלהם. אולי משהו חסר. אולי היא אומרת משהו על נאמנות, נטייה מינית או רצון באנשים אחרים.
אבל פנטזיה אינה בהכרח אף אחד מהדברים האלה.
מחקר הפנטזיות המיניות מצביע כבר שנים על כך שהדמיון המיני האנושי רחב בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. במחקר גדול של יותר מ־1,500 מבוגרים מצאו כריסטיאן ז׳ויאל ועמיתיו שרבות מהפנטזיות שאנשים עשויים לחשוב עליהן כ״חריגות״ אינן נדירות כלל.[1] סקירה מחקרית עדכנית יותר מדגישה הבחנה חשובה אפילו יותר: מה שאדם מפנטז עליו אינו בהכרח זהה למה שהוא רוצה, למה שמעניין אותו כמטרה ממשית או למה שהוא עושה במציאות.[2]
זה נשמע פשוט, אבל בתוך זוגיות ההבחנה הזאת יכולה להיות מהפכנית.
הדמיון אינו מחויב לחוקי המציאות
פנטזיה היא מרחב שבו המיינד יכול לשחק. לפעמים היא קשורה למשהו שאנחנו באמת רוצים לחוות. לפעמים היא מקצינה איכות שמושכת אותנו, למשל התמסרות, שליטה, חופש, חיזור, הפתעה, ריבוי משתתפים, צפייה או היות נצפים. לפעמים דווקא האלמנט הבלתי אפשרי או האסור הוא חלק מן העוררות, וייתכן שאם הדבר היה הופך למציאות הוא היה מאבד לגמרי את הקסם שלו.
בגישת מארג אני מציע להבחין בין כמה תחנות שונות בתנועה הארוטית. יכולה להיות בי פנטזיה. יכולה להתעורר מתוכה תשוקה. יכולה להיות משיכה לדבר מסוים. יכול להופיע חשק למימוש, ויכול גם לא להופיע. אלה אינם שלבים שחייבים להסתיים בפעולה. אפשר להשתוקק בלי לבצע, להימשך בלי לבחור במימוש, ולחוות עולם ארוטי עשיר מאוד בלי להפוך אותו לרשימת משימות לחדר המיטות.
ההבחנה הזאת חשובה במיוחד בפנטזיות שיש בהן אלמנטים של שליטה, כניעה או אובדן שליטה. אדם יכול להתענג בדמיון על מצב שבו אין לו שליטה, ובו בזמן לרצות בחיים האמיתיים גבולות ברורים מאוד. פנטזיה שבה ״לא צריך לבחור״ יכולה לפעמים להיות מגרה דווקא משום שבמציאות הבחירה חשובה מאוד.
לכן אסור להשתמש בתוכן של פנטזיה כהוכחה להסכמה. אם מישהי סיפרה שהיא מפנטזת על תרחיש מסוים, הדבר אינו נותן רשות לבצע אותו, ליזום אותו בהפתעה או להסיק שהיא תרצה אותו כאשר הוא יתרחש באמת.
הפנטזיה חיה בדמיון. המציאות דורשת הסכמה.
אז למה בכלל לספר?
אפשר כמובן לשמור פנטזיות לעצמנו. אינטימיות אינה מחייבת שקיפות מוחלטת, וזוגיות בריאה אינה דורשת משני אנשים לוותר על כל מרחב פרטי בתודעה שלהם.
אבל לפעמים דווקא השיתוף פותח דלת.
אני יכול לספר לך על פנטזיה לא כדי שתבצע אותה, אלא כדי שתכיר אותי קצת יותר. אולי יש בתוכה משהו על הדרך שבה אני אוהב להרגיש נחשק. אולי היא מגלה שאני משתוקקת ליותר יוזמה, מסתורין או משחק. אולי אין צורך אפילו לפרש אותה. לפעמים עצם האפשרות לומר משהו ארוטי ומעט מביך, ולגלות שהאדם שמולי עדיין מסתכל עליי באהבה, היא חוויה אינטימית בפני עצמה.
מחקרים על תקשורת מינית אינם מוכיחים ששיתוף פנטזיות כשלעצמו גורם לזוגיות טובה יותר, אבל הם כן מצביעים באופן עקבי על קשר בין תקשורת מינית טובה לבין שביעות רצון מינית וזוגית. במחקר של מקניל ובאיירס בקרב זוגות בקשרים ממושכים, שיתוף במידע על העדפות מיניות היה קשור להבנה טובה יותר של הרצונות וההעדפות של בן או בת הזוג ולשביעות רצון מינית גבוהה יותר.[3] מטא־אנליזה שכללה 93 מחקרים וכ־38,500 אנשים מצאה קשר חיובי בין איכות התקשורת המינית לבין שביעות רצון מינית וזוגית, כאשר איכות השיחה הייתה משמעותית יותר מעצם התדירות שבה מדברים על מין.[4] חשוב לזכור שמדובר בעיקר בקשרים סטטיסטיים ולא בהוכחה שכל שיתוף יועיל לכל זוג.
במילים אחרות, לא צריך לדבר על הכול. אבל כשמדברים, האופן שבו אנחנו מקשיבים חשוב לא פחות ממה שנאמר.
בתוכנית מארג אנו משתמשים בשיחה על פנטזיות בדיוק מן המקום הזה: לא כמשא ומתן לקראת ביצוע, אלא כאפשרות לחשיפה אינטימית שבה אחד משתף והשני מסוגל לרגע פשוט להקשיב. עקרון יסוד בתרגול הוא שאין חובה לממש את הפנטזיה.
לפני שמספרים, כדאי להגדיר איזה סוג של שיחה זו
הרבה מן הבלבול יכול להיעלם באמצעות משפט אחד קטן בתחילת השיחה.
״אני רוצה לספר לך משהו שמדליק אותי בדמיון. אני לא מבקש שנעשה אותו. רק בא לי שתכירי אותו.״
או להפך:
״יש לי פנטזיה שאני גם סקרן לבדוק אם אולי נרצה לחקור חלק ממנה במציאות. מתאים לך לשמוע?״
אלה שתי שיחות שונות.
במקרה הראשון המתנה היא הידיעה. אני נותן לך הצצה לעולם הפנימי שלי. במקרה השני יש גם התחלה של בקשה, ולכן בהמשך יהיה צורך לבדוק רצון והסכמה.
אפשר אפילו להחזיק שלוש אפשרויות שונות: פנטזיה שאני רוצה רק לספר עליה; פנטזיה שאני עדיין לא יודע אם הייתי רוצה לממש; ופנטזיה שיש בי רצון ממשי לבדוק ביחד.
עצם ההבחנה מפחיתה הרבה לחץ.
היא מאפשרת גם לאדם שמקשיב להגיב בסקרנות במקום להיכנס מיד למגננה. במקום ״אתה באמת רוצה לעשות את זה?!״ אפשר לשאול: ״מה בפנטזיה הזאת מגרה אותך?״ או ״את רוצה שאני רק אקשיב, או שאת רוצה שנדבר גם על האפשרות לעשות משהו ממנה?״
לפעמים נגלה שלא התסריט הוא הדבר החשוב. אולי מה שמושך הוא תחושת היות נחשקת. אולי תחושת חופש. אולי האפשרות להרפות מאחריות. אולי משחק תפקידים. כאשר מפרידים בין התמונה לבין האיכות הארוטית שבתוכה, נפתחות לעיתים אפשרויות רבות שאינן דורשות לממש את הפנטזיה באופן מילולי.
גם כשאני מספר, עדיין מותר לך לומר לא
כאן נכנסים הגבולות.
אחד הדברים החשובים בגבול בריא הוא שהוא אינו רק דרך לעצור משהו שאיננו רוצים. הוא גם מה שמאפשר ל״כן״ שלנו להיות אמיתי. כאשר אני יודע שמותר לי לומר לא, אני יכול להקשיב לבקשה של בן הזוג בלי לחשוש שעצם ההקשבה מחייבת אותי.
אני יכול לומר: ״אני אוהבת שאתה מרגיש מספיק בטוח כדי לספר לי את זה, אבל אני לא רוצה לעשות את הדבר הזה.״
שני חלקי המשפט יכולים להיות אמיתיים באותו זמן.
אפשר לומר כן לאדם ולא לפנטזיה. אפשר לומר כן לשיחה ולא למימוש. אפשר לומר כן לחלק קטן מן הפנטזיה ולא לשאר. ואפשר גם לומר: ״כרגע קשה לי לשמוע עוד פרטים. אני צריך רגע לעכל.״
גם זה גבול.
שיתוף אינטימי אינו זכות להפקיד אצל האדם האחר כל פרט שאנחנו רוצים לספר בלי לבדוק אם הוא פנוי לשמוע. לפעמים פנטזיה נוגעת בדיוק במקום רגיש אצל בן או בת הזוג. לכן גם לפני השיתוף עצמו אפשר לבקש הסכמה פשוטה: ״יש לי משהו ארוטי ואישי שאני רוצה לספר. מתאים לך לשמוע עכשיו?״
לא כל פנטזיה דורשת שיתוף
יש רעיון רומנטי שלפיו זוגיות עמוקה פירושה שאין סודות. אני מעדיף לדבר על כנות שיש בה גם נפרדות.
אנחנו יכולים להיות קרובים מאוד ועדיין להחזיק עולם פנימי פרטי. לא כל מחשבה צריכה להפוך לדיווח, ולא כל דימוי ארוטי צריך להגיע לבן או בת הזוג. השאלה היא פחות ״האם אני חייב לספר?״ ויותר ״מה השיתוף הזה ישרת?״
אם אני משתף כדי להתקרב, להיחשף, ללמוד משהו על עצמי או לפתוח שיחה שיש בה מקום לשנינו, הוא עשוי להיות משמעותי. אם אני משתף כדי לעורר קנאה, ללחוץ על האחר לעשות משהו או לגרום לו להרגיש לא מספיק טוב, זו כבר דינמיקה אחרת.
גם אין צורך להפוך כל פנטזיה לכתב חידה פסיכולוגי. לפעמים אנחנו נוטים לשאול מיד: ״מה זה אומר עליי?״ אבל לא כל דמיון מיני מסתיר אמת עמוקה על האישיות. מחקר הפנטזיות עצמו מזהיר מפני פתולוגיזציה של תוכן רק משום שהוא נדיר, לא שגרתי או רחוק מן ההתנהגות היומיומית.[1][2]
כאשר פנטזיה חוזרת שוב ושוב, מעוררת מצוקה, משתלטת על המיניות או קשורה לחשש ממשי לפגיעה בעצמנו או באחרים, שיחה עם איש או אשת מקצוע יכולה להיות מועילה. אבל עצם קיומה של פנטזיה אינו אבחון.
אולי הפנטזיה אינה מבקשת להתגשם, אלא להישמע
יש משהו יפה מאוד ברגע שבו אדם מספר לבן או בת זוגו דבר שהיה עד עכשיו רק שלו.
הוא לוקח סיכון קטן: אולי תחשבי שאני מוזר. אולי תיבהלי. אולי תביני אותי אחרת.
והאדם שמולו מקבל לרגע אפשרות נדירה: לא לעשות דבר, לא להסכים לדבר, לא לפתור, אלא פשוט לראות עוד חלק ממנו.
לפעמים מתוך השיחה תצמח סקרנות משותפת ואולי גם משהו שנרצה לנסות. במקרה כזה מתחילה שיחה חדשה, על רצון, גבולות והסכמה. לפעמים נגלה שהפנטזיה נפלאה בדיוק במקום שבו היא נמצאת, בדמיון. ולפעמים היא תפתח בינינו שפה חדשה בלי שנממש ממנה אפילו פרט אחד.
החופש לדמיין והחופש לבחור אינם אויבים זה של זה.
אולי להפך. כאשר אנחנו יודעים שאין חובה להפוך את הדמיון למציאות, אפשר לתת לדמיון להיות פראי יותר, יצירתי יותר וחופשי יותר. וכאשר משהו בכל זאת מבקש לעבור מן הפנטזיה אל החיים, אפשר לעצור ליד הסף ולשאול זה את זו:
״זה מגרה אותנו לחשוב על זה. אבל האם אנחנו באמת רוצים את זה? ואם כן, מה מתוך זה, באילו גבולות, ובאיזה קצב?״
שם מסתיימת הפנטזיה ומתחילה הבחירה.
על המחבר
ד״ר סוג׳יי שמש (DVM, Doctor of Veterinary Medicine) הוא מייסד גישת מארג ומייסד אלמ״א. הוא מנחה ותיק בתחומי המיניות, הזוגיות, הטנטרה והעבודה הגופנית־רגשית. עבודתו משלבת טנטרה, מדיטציה, תנועה, נשימה, גשטלט, קונסטלציה משפחתית, החוויה הסומטית ושיטות נוספות לעבודה עם טראומהֿ, גוף, מיניות, רגש ותודעה.
חשוב לדעת
המאמר מספק מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי, נפשי או זוגי המותאם באופן אישי. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי ללא התייעצות עם בעל המקצוע המטפל.
מקורות והעמקה
מקורות מתוך חומרי הלימוד של התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג
שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 27, מפת הקשיים המיניים ודרכי עבודה על פי גישת מארג״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג.
שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 45, סיכום תרגילי זוגות״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג. הפרק העוסק בשיחת פנטזיות עומד בבסיס ההבחנה בין חשיפה אינטימית לבין התחייבות למימוש.
שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 7, גבולות בריאים״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג.
מחקרים ומקורות מקצועיים נוספים
[1] Joyal, C. C., Cossette, A., & Lapierre, V. (2015). What exactly is an unusual sexual fantasy? The Journal of Sexual Medicine, 12(2), 328–340. https://doi.org/10.1111/jsm.12734
[2] Lehmiller, J. J., & Gormezano, A. M. (2023). Sexual fantasy research: A contemporary review. Current Opinion in Psychology, 49, 101496. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2022.101496
[3] MacNeil, S., & Byers, E. S. (2009). Role of sexual self-disclosure in the sexual satisfaction of long-term heterosexual couples. The Journal of Sex Research, 46(1), 3–14. https://doi.org/10.1080/00224490802398399
[4] Mallory, A. B. (2022). Dimensions of couples’ sexual communication, relationship satisfaction, and sexual satisfaction: A meta-analysis. Journal of Family Psychology, 36(3), 358–371. https://doi.org/10.1037/fam0000946
מאמרים נוספים מאת סוג׳יי שמש
- מעגל ההסכמה של בטי מרטין: ללמוד לתת, לקבל, לקחת ולאפשר
- מציפייה סמויה לבקשה ברורה: לדבר על צרכים בזוגיות
- לא תמיד מתחשק לנו יחד: על פערי חשק, לחץ וחופש בזוגיות