אחרי פגיעה בקשר: מהו תיקון ואיך בונים אמון מחדש

מאת ד״ר סוג׳יי שמש (DVM, רפואה ווטרינרית)

המאמר מבוסס על חומרי הלימוד המקוריים של התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג, ועל מחקרים ומקורות מקצועיים נוספים המפורטים בסוף המאמר.

הסליחה נאמרה, אבל משהו עדיין לא חזר למקום

דמיינו זוג בערב שאחרי מריבה קשה. אתמול נאמרו דברים שלא היו צריכים להיאמר. אולי אחד מהם השפיל את האחר, אולי נחשף שקר, אולי הופרה הבטחה משמעותית. בבוקר מגיעה ההתנצלות: ״אני באמת מצטער. לא הייתי צריך לעשות את זה.״ יש בה אולי דמעות, חרטה ואפילו הבנה אמיתית.

ובכל זאת, משהו בחדר עדיין שונה.

האדם שפגע עשוי לחשוב: הבנתי, התנצלתי, אני רוצה שנמשיך הלאה. האדם שנפגע יושב מולו וחושב: אני שומע שאתה מצטער, אבל האם אני יכול שוב להאמין לך?

זהו הפער שבין התנצלות לבין תיקון.

בקשרים קרובים אנחנו נפגעים ופוגעים. זוגיות טובה אינה זוגיות שבה דבר לעולם אינו נשבר. המחקר של ג׳ון גוטמן ועמיתיו על קונפליקט זוגי מראה כי בני זוג משתמשים שוב ושוב במה שמכונה ניסיונות תיקון: מחוות קטנות שמנסות לעצור הסלמה ולהחזיר את השיחה מן הקרב אל הקשר. זה יכול להיות הומור משותף, הכרה בחלק שלי במה שקרה, אמפתיה, ריכוך הטון או משפט פשוט כמו ״רגע, אני לא רוצה לדבר אלייך ככה״.[1]

לפעמים זה כל מה שנדרש. אמרתי משהו פוגעני, הבחנתי בכך בזמן, עצרתי, לקחתי אחריות והצלחנו לחזור זה אל זו.

אבל יש פגיעות עמוקות יותר. שקר שנמשך זמן רב, הפרת הסכמה, בגידה, השפלה חוזרת, הסתרה או הפרה של גבול משמעותי אינם נעלמים מפני שנאמרה התנצלות טובה. ככל שהפגיעה נגעה יותר באמון, כך האדם שנפגע אינו בודק רק אם אני מצטער על העבר. הוא מנסה להבין מה יקרה בעתיד.

תיקון מתחיל כשמפסיקים להתווכח עם הפגיעה

אחת התגובות האנושיות ביותר לאחר שפגענו היא הרצון להסביר את עצמנו. ״לא התכוונתי״, ״הייתי מוצף״, ״לא הבנת אותי נכון״, ״זה לא היה כמו שזה נשמע״.

לפעמים כל הדברים האלה נכונים. כוונה בהחלט משנה את הדרך שבה אנחנו מבינים התנהגות. אבל אם ההסבר מגיע מוקדם מדי, הוא עלול להפוך בלי שנשים לב להגנה מפני הכאב שגרמנו.

יש הבדל גדול בין לומר: ״לא התכוונתי להשפיל אותך מול החברים שלנו, ועכשיו אני מבין שזה בדיוק מה שקרה ואני מצטער״, לבין לומר: ״אבל את יודעת שלא התכוונתי, אז למה את עדיין כועסת?״

במשפט הראשון אני מחזיק גם את הכוונה שלי וגם את ההשפעה שהייתה למעשה שלי. בשני אני משתמש בכוונה כדי לבטל את ההשפעה.

מחקרים על התנצלות מצביעים על כמה מרכיבים שחוזרים שוב ושוב בהתנצלות שנתפסת כאפקטיבית: הכרה בפגיעה, לקיחת אחריות, ביטוי של חרטה, אמפתיה כלפי האדם שנפגע ונכונות לעשות משהו כדי לתקן.[2][4][5] אין צורך להפוך התנצלות לטקס עם חמישה סעיפים, אבל העיקרון פשוט: תיקון מתחיל כאשר אני מפסיק להיות עסוק רק בשאלה אם אני אדם טוב ומתחיל להיות מסוגל להתעניין באמת במה שהמעשה שלי עשה לאדם שמולי.

לכן ״אני מצטער שנפגעת״ חלש לעיתים כל כך. הוא משאיר את הפגיעה אצל האחר. משהו בך נפגע. לעומת זאת, ״אני מצטער ששיקרתי לך ושערערתי את היכולת שלך לסמוך עליי״ כבר מספר סיפור אחר. הוא מכיר בכך שאני עשיתי משהו ושיש לו השלכות.

אבל גם ההתנצלות המדויקת ביותר אינה סוף התיקון. היא רק נקודת ההתחלה.

אמון נבנה מחדש בתוך המציאות

נניח שאחד מבני הזוג מבטיח שוב ושוב להגיע בזמן לאסוף את הילדה, ושוב מאחר בלי להודיע. בפעם הראשונה אפשר להתנצל. בפעם השנייה אולי צריך להבין מה השתבש. אחרי הפעם העשירית, הבעיה כבר אינה איכות המילים שאומר האדם המאחר. המציאות עצמה לימדה את בן הזוג שאין על מה לסמוך.

וכאן נמצא אולי אחד העקרונות החשובים ביותר בתיקון: אמון נבנה פחות מהבטחות ויותר מהצטברות של חוויות.

אם הפגיעה הייתה בשקר, ייתכן שהתיקון ידרוש תקופה של שקיפות גדולה יותר. אם הופרה הסכמה, צריך לברר אותה מחדש ולראות שהיא אכן נשמרת. אם הבעיה הייתה בדרך שבה בני הזוג רבים, השאלה אינה רק האם האדם הפוגע מבין היום מה עשה, אלא מה יקרה בפעם הבאה שבה הוא יכעס.

מחקרים על סליחה ושיקום אמון מצביעים על החשיבות של האמון שנוצר לאחר הפגיעה, ולא רק על מה שהתרחש ברגע ההתנצלות.[2][3][6] האדם שנפגע זקוק בהדרגה לראיות חדשות. לא במובן של מבחן או ענישה, אלא משום שמערכת יחסים מלמדת אותנו למה לצפות באמצעות ניסיון חוזר.

לפעמים המשפט המשכנע ביותר הוא לא ״תאמיני לי שזה לא יקרה שוב״, אלא שלושה חודשים שבהם זה באמת אינו קורה שוב.

בגישת מארג האחריות אינה זהה לאשמה. אפשר להבין מדוע פעלתי כפי שפעלתי, לראות את הפצע, הפחד או ההצפה שהפעילו אותי, ואפילו לחוש חמלה כלפי עצמי, ובאותו זמן לקחת אחריות מלאה על ההתנהגות שלי. ההיסטוריה שלי יכולה להסביר אותי, אבל היא אינה פוטרת אותי מן האחריות למה שאני עושה איתה עכשיו.

לפעמים מי שנפגע זקוק לזמן

אחרי התנצלות מתרחש לפעמים חילוף תפקידים מוזר. האדם שפגע מוצף באשמה ובפחד: אולי הקשר הסתיים, אולי עכשיו ישנאו אותי, אולי אני אדם נורא. לפתע האדם שנפגע מוצא את עצמו מנחם אותו.

״די, הכול בסדר.״״אתה לא אדם רע.״״אני סולחת לך.״

לפעמים זו באמת החוויה שלו. אבל לפעמים אלה מילים שנאמרות כדי להפסיק את המצוקה בחדר.

תיקון דורש יכולת לשאת מצב שבו הדברים עדיין אינם בסדר.

אפשר לשמוע התנצלות ולהגיד: ״אני מאמין שאתה מצטער, ואני עדיין כועסת.״ אפשר להכיר בחרטה של האחר ולא לדעת עדיין אם אפשר לסמוך עליו. אפשר אפילו לאהוב אדם מאוד ועדיין להזדקק לזמן ולמרחק כדי להבין מה הפגיעה עשתה לקשר.

היכולת הזאת קשה במיוחד למי שפגע. הוא עשוי להרגיש שהדרך היחידה להפסיק את האשמה היא לקבל סליחה. אבל כאשר הסליחה נעשית צורך של הפוגע, מופעל על הנפגע לחץ נוסף: עכשיו, אחרי שכבר נפגע, עליו גם להרגיע את האדם שפגע בו.

תיקון בוגר יותר מסוגל לומר: אני מקווה שתוכל לסלוח לי, אבל איני דורש ממך לעשות זאת עכשיו.

סליחה, פיוס ותיקון אינם אותו דבר

אנחנו חיים בתרבות שבה סליחה מוצגת לעיתים כאידיאל מוסרי. במיוחד בשפות טיפוליות ורוחניות קל להחליק אל הרעיון שאדם ״מפותח״ אמור לשחרר, לסלוח ולהמשיך הלאה.

אני חושב שחשוב להתנגד לדרישה הזאת.

סליחה יכולה להיות חוויה משמעותית ומשחררת, אך אין חובה לסלוח. והיא בוודאי אינה מחייבת פיוס או המשך של מערכת היחסים. המחקר בתחום מבחין בין תהליכים של סליחה לבין שאלות של קרבה, מחויבות ושיקום היחסים.[8]

אפשר להפסיק לרצות לנקום ועדיין לא לרצות לחזור לקשר. אפשר להבין את האדם שפגע ועדיין לא לבטוח בו. אפשר אפילו לסלוח ובאותה נשימה לומר: ״אני לא מוכן לחיות כך יותר.״

כשאני מלמד בתוכנית מארג על יחסי מנחה ומונחה, אני מדבר על עקרון הקרע והתיקון. ברית טובה אינה קשר שאין בו סדקים, אלא קשר שמסוגל לפגוש אותם. עבור אדם שלמד בעבר שכל קונפליקט מסתיים בנטישה, ענישה או ניתוק, עצם האפשרות לחוות סדק ולאחריו תיקון עשויה להיות משמעותית מאוד. הקשר נפגע, אבל לא נעלם. אפשר לדבר על מה שקרה, לשאת את הכאב וליצור חוויה אחרת.

אותו עיקרון יכול להאיר גם זוגיות. אלא שאסור להפוך אותו להצדקה לפגיעה חוזרת. ״אפשר לתקן״ אינו אומר ״אפשר לפגוע שוב ושוב״. אם מתקיים מעגל קבוע של פגיעה, התנצלות מרגשת, תקופת רגיעה ואז אותה פגיעה מחדש, בשלב מסוים צריך להפסיק למדוד את איכות החרטה ולהתחיל להסתכל על הדפוס.

לפעמים התיקון הוא גבול

אנחנו נוטים לדמיין תיקון כתנועה של התקרבות, אבל לפעמים דווקא גבול הוא הצעד שמאפשר לתיקון להתחיל.

״אני רוצה שנמשיך יחד, אבל אני לא מוכן שהדבר הזה יקרה שוב.״״אני אוהבת אותך, ובאותו זמן אני צריכה להתרחק כרגע.״״אני מוכנה לבדוק אם אפשר לבנות מחדש אמון, אבל אני צריכה לראות שינוי ממשי.״

מערכת היחסים אינה ערך שצריך לשמר בכל מחיר. הקשר אמור לשרת את חייהם ואת התפתחותם של האנשים שבתוכו, ולא להפוך למערכת שבתוכה אדם נדרש לוותר על עצמו כדי לשמור עליה.

לכן לפעמים התיקון אינו החזרת הזוגיות למה שהייתה. לפעמים הוא יצירת זוגיות אחרת. ולפעמים הוא היכולת לסיים קשר בדרך ששומרת יותר על עצמנו.

ההבחנה הזו נעשית קריטית במיוחד כאשר קיימים אלימות, כפייה, איומים, פחד, השפלה שיטתית או שליטה מתמשכת. מצבים כאלה אינם עוד ״קונפליקט זוגי״ שצריך ללמוד לנהל טוב יותר. במצבים של פגיעה מתמשכת, הביטחון קודם לעבודה על קרבה, והאחריות לפגיעה אינה הופכת ל״אחריות משותפת״ רק מפני ששני אנשים נמצאים במערכת יחסים.

גם התנצלות יפה אינה הופכת מצב לא בטוח לבטוח. מה שקובע הוא מה קורה אחריה.

לא לחזור לאמון הישן, אלא לבנות אמון חדש

אחרי פגיעה משמעותית זוגות אומרים לעיתים: ״אני רוצה שהכול יחזור להיות כמו שהיה.״

מניסיוני בעבודה עם זוגות, זה לא תמיד אפשרי, ואולי גם לא תמיד רצוי.

משהו כבר ידוע עכשיו שלא היה ידוע קודם. התמימות השתנתה. גילינו שהאדם שאנחנו אוהבים מסוגל גם לפגוע בנו, אולי בדרך שלא דמיינו. אי אפשר למחוק את הידיעה הזאת.

אבל אפשר לפעמים לבנות מתוכה משהו אחר.

אמון חדש עשוי להיות פחות תמים ויותר מודע. הוא אינו אומר ״אתה לעולם לא תפגע בי״, אלא ״אני מכיר אותך טוב יותר עכשיו, ואני רואה כיצד אתה מתמודד כאשר אתה טועה״. הוא יודע שבני אדם יכולים לכעוס, לפחד, לשקר, להסתיר ולהיכשל. והוא גם יודע שהם יכולים להכיר בכך, לקחת אחריות, לשנות התנהגות ולבחור שוב בקשר.

אולי זו אחת המתנות האפשריות של תיקון אמיתי. לא מחיקה של הסדק, אלא היכולת לגלות שהקשר יכול לשאת אמת.

ולפעמים המשפט שמתחיל לבנות אמון מחדש אינו הבטחה גדולה. הוא דווקא צנוע:

״אני מבין שאני לא יכול לבקש ממך לסמוך עליי עכשיו. אני רוצה להראות לך, לאורך זמן, שאני מסוגל לפעול אחרת.״

ואז, אחרי שהמילים נאמרו, מתחילה העבודה האמיתית.

על המחבר

ד״ר סוג׳יי שמש (DVM – Doctor of Veterinary Medicine) הוא מייסד גישת מארג ומייסד אלמ״א. הוא מנחה ותיק בתחומי המיניות, הזוגיות, הטנטרה והעבודה הגופנית־רגשית. עבודתו משלבת טנטרה, מדיטציה, תנועה, נשימה, גשטלט, קונסטלציה משפחתית, החוויה הסומטית ושיטות נוספות לעבודה עם טראומה, גוף, מיניות, רגש ותודעה.

חשוב לדעת

המאמר מספק מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי, נפשי או זוגי המותאם באופן אישי. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי ללא התייעצות עם בעל המקצוע המטפל.

מקורות והעמקה

מקורות מתוך חומרי הלימוד של התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג

שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 37, כיצד אנו רבים? קונפליקט, ויסות ותיקון בזוגיות״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג.

שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 23, יחסי מנחה–מונחה ומושגי בסיס בפסיכותרפיה״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג.

שמש, סוג׳יי. ״ספר קורס מארג: פרק 35, יסודות ההנחיה הזוגית, משולש הדרמה ומדיטציית מגע״, התוכנית להכשרת מנחים בגישת מארג.

מחקרים ומקורות מקצועיים נוספים

[1] Gottman, J. M., Driver, J., & Tabares, A. (2015). Repair during marital conflict in newlyweds: How couples move from attack-defend to collaboration. Journal of Family Psychotherapy, 26(2), 85–108.

[2] Xie, Y., et al. (2019). Apologies repair trust via perceived trustworthiness and negative emotions. Frontiers in Psychology, 10, 758.

[3] Strelan, P., Karremans, J. C., & Krieg, J. (2017). What determines forgiveness in close relationships? The role of post-transgression trust. British Journal of Social Psychology, 56(1), 161–180.

[4] Lewis, J. T., Parra, G. R., & Cohen, R. (2015). Apologies in close relationships: A review of theory and research. Journal of Family Theory & Review, 7(1), 47–61.

[5] Lewicki, R. J., Polin, B., & Lount, R. B. Jr. (2016). An exploration of the structure of effective apologies. Negotiation and Conflict Management Research, 9, 177–196.

[6] Martinez-Diaz, P., et al. (2021). Victim's perspective of forgiveness seeking behaviors after transgressions. Frontiers in Psychology, 12, 656689.

[7] Schumann, K. (2012). Does love mean never having to say you’re sorry? Associations between relationship satisfaction, perceived apology sincerity, and forgiveness. Journal of Social and Personal Relationships, 29(7).

[8] Tsang, J., McCullough, M. E., & Fincham, F. D. (2006). The longitudinal association between forgiveness and relationship closeness and commitment. Journal of Social and Clinical Psychology, 25(4), 448–472.

מאמרים נוספים מאת סוג׳יי שמש

• כשהמריבה מציפה: איך עוצרים ואיך חוזרים לשיחה
• מושיע, תוקף או קורבן? לזהות את משולש הדרמה בזוגיות
• מציפייה סמויה לבקשה ברורה: לדבר על צרכים בזוגיות

לקריאה נוספת באלמ״א

• איך לדבר על מיניות בלי שהשיחה תהפוך לריב