האם הגוף שלי נורמלי? שונות בגודל, בצורה, בצבע ובמראה של איברי המין

איברי המין שלנו שונים זה מזה הרבה יותר מכפי שנדמה כשמסתכלים על הדימויים שמקיפים אותנו. שפתיים פנימיות יכולות להיות בולטות או כמעט מוסתרות, פין יכול להיות ארוך, קצר, רחב, צר, ישר או מעוקל, צבע העור אינו אחיד, ואסימטריה היא חלק טבעי מן הגוף האנושי. המפגש עם המגוון הזה אינו רק שאלה אנטומית. הוא נוגע גם בדימוי הגוף, בבושה, בעונג, ביחסים וביכולת שלנו להרגיש בנוח בתוך הגוף שלנו.

מהו בכלל גוף ״נורמלי״?

השאלה ״האם הגוף שלי נורמלי?״ נשאלת הרבה יותר מכפי שנדמה. לעיתים היא מופיעה מול המראה, לפעמים בתוך מפגש מיני, ולפעמים בעקבות הערה של פרטנר או תמונה שראינו ברשת. מאחוריה מסתתרות למעשה כמה שאלות שונות: האם הגוף שלי בריא? האם הוא דומה לגופים של אנשים אחרים? האם הוא מושך? האם האדם שאהיה איתו יאהב אותו? והאם משהו בי שונה באופן שצריך להדאיג אותי?

המילה ״נורמלי״ אינה תמיד מועילה, משום שהיא מערבבת בין שלושה דברים שונים: מה שכיח באוכלוסייה, מה שנחשב בריא מבחינה רפואית ומה שהתרבות מציגה כאידאל אסתטי. משהו יכול להיות פחות שכיח ועדיין להיות בריא לחלוטין, ומשהו שמופיע שוב ושוב בפרסום או בפורנוגרפיה אינו בהכרח שכיח יותר במציאות. הטווח האנושי רחב מאוד, ובמיוחד בכל הנוגע לאיברי המין.

אחת הסיבות לכך שאנשים רבים אינם יודעים עד כמה הטווח הזה רחב היא שאנחנו פשוט רואים מעט מאוד איברי מין אמיתיים בהקשר יומיומי. רוב האנשים מכירים היטב את איברי המין שלהם, אולי את אלה של כמה פרטנרים, ומולם עומדות אלפי תמונות שנבחרו, צולמו, נערכו ולעיתים גם עברו שינוי אסתטי. מכאן קל מאוד להגיע למסקנה מוטעית שהדימוי שחוזר על עצמו הוא ״איך שאיבר מין אמור להיראות״.

פות, שפתיים ודגדגן — המגוון גדול הרבה יותר מכפי שנדמה

אין צורה אחת נכונה לפות. השפתיים החיצוניות יכולות להיות מלאות או דקות יותר, סימטריות או לא סימטריות. השפתיים הפנימיות יכולות להיות קצרות ומוסתרות כמעט לחלוטין בתוך השפתיים החיצוניות, או ארוכות ובולטות מעבר להן. צד אחד יכול להיות ארוך יותר מן הצד השני, הקצוות יכולים להיות חלקים או מקומטים, והצבע יכול לנוע בין גוונים שונים ואף להיות כהה משמעותית מצבע העור שמסביב.

שפתיים פנימיות בולטות אינן כשלעצמן סימן לבעיה. גם אסימטריה אינה מעידה כשלעצמה על בעיה רפואית. למעשה, כמו בפנים, בשדיים, בכפות הרגליים ובאזורים רבים אחרים בגוף, סימטריה מושלמת אינה המצב הרגיל של הגוף האנושי.

גם הדגדגן משתנה מאישה לאישה. החלק החיצוני הנראה לעין הוא רק חלק ממבנה גדול יותר, ורמת החשיפה שלו, גודלו וצורת הברדס שמכסה אותו משתנים. השונות הזאת אינה אומרת דבר פשוט על מידת העונג או על היכולת להגיע לאורגזמה. האופן שבו אדם חווה מגע מושפע מגורמים רבים הרבה יותר מן המראה החיצוני של האיבר.

הפות גם אינה נשארת זהה לאורך החיים. גיל, שינויים הורמונליים, היריון, לידה, גיל המעבר, תרופות, ניתוחים ושינויים אחרים בגוף יכולים להשפיע על המראה, המרקם והתחושה. גם עוררות מינית משנה באופן זמני את זרימת הדם, הנפח והצבע של הרקמות. גוף חי משתנה.

פין ואשכים — גודל הוא רק חלק קטן מן הסיפור

גם בפין קיימת שונות רחבה באורך, בהיקף, בצורה, בזווית ובמידת העקמומיות. יש פינים שנראים קטנים יחסית במצב רפוי ומשתנים מאוד בזמן זקפה, ואחרים משתנים פחות. לכן גודל הפין במצב רפוי אינו מנבא היטב את גודלו בזקפה.

עקמומיות מסוימת בזמן זקפה יכולה להיות חלק מן השונות הרגילה. גם המיקום והגובה של האשכים אינם בהכרח סימטריים, ולמעשה אצל גברים רבים אשך אחד נמצא מעט נמוך יותר מן האחר. שק האשכים עצמו משנה את מראהו בהתאם לטמפרטורה, לעוררות ולמצבים אחרים.

השיח התרבותי מעניק לגודל הפין משמעות עצומה ולעיתים קושר אותו לגבריות, ליכולת מינית וליכולת לספק עונג. הקשר הזה מטעה. גודל לבדו אינו קובע את איכות המפגש המיני ואינו מבטיח עונג. תקשורת, התאמה, קצב, סוג המגע, עוררות, אינטימיות והיכרות עם הגוף של הפרטנר או הפרטנרית משמעותיים לא פחות ולעיתים הרבה יותר.

גם כאן כדאי להבחין בין שונות ותיקה לבין שינוי חדש. עקמומיות שהייתה קיימת תמיד אינה דומה לעקמומיות משמעותית שהתפתחה לאחרונה ומלווה בכאב. שינוי חדש, גוש, כאב או שינוי משמעותי בתפקוד הם סיבה טובה לפנות לבדיקה.

צבע, מרקם, שיער ואסימטריה

איברי המין אינם אמורים להיות בצבע אחיד עם שאר הגוף. פיגמנטציה באזור הפות, הפין, שק האשכים, פי הטבעת והפטמות יכולה להיות כהה יותר מן העור שמסביב, והצבע יכול להשתנות במהלך החיים בהשפעת גנטיקה, הורמונים, גיל, חיכוך ושינויים גופניים אחרים. גם כלי דם יכולים להיות נראים לעין, והעור יכול לכלול קפלים, בליטות ומרקמים שונים.

גם שיער הערווה שונה מאוד מאדם לאדם בכמות, בצפיפות, בצבע ובאזורי הצמיחה שלו. אופנות של הסרת שיער יכולות לגרום לנו לשכוח ששיער באזור איברי המין הוא חלק טבעי לחלוטין מן הגוף הבוגר.

העובדה שקיימת שונות רחבה אינה אומרת שכל שינוי צריך להתעלם ממנו. ההבחנה החשובה היא בין מאפיין שהיה שם זמן רב ואינו גורם לבעיה לבין משהו חדש. שינוי משמעותי בצבע, פצע שאינו מחלים, גוש חדש, דימום לא מוסבר, הפרשה חריגה, גרד משמעותי או כאב מצדיקים בירור רפואי.

פורנוגרפיה, אידאלים אסתטיים והגוף שאנחנו לומדים להשוות אליו

פורנוגרפיה אינה אטלס אנטומי. היא תעשייה שבה אנשים נבחרים גם לפי מראה, מצולמים בזוויות מסוימות, עוברים טיפוח ולעיתים גם הליכים אסתטיים, והתוצאה עוברת צילום ועריכה. גם פרסום ורשתות חברתיות יוצרים טווח מצומצם מאוד של גופים שאנחנו פוגשים שוב ושוב.

כאשר אותו סוג של פות, פין או גוף חוזר שוב ושוב על המסך, המוח יכול להתחיל להתייחס אליו כאל נקודת ייחוס. פתאום שפתיים פנימיות בולטות נראות ״גדולות מדי״, צבע כהה נראה ״לא נקי״ או פין שאינו דומה לדימוי המוכר נתפס כקטן או לא אסתטי. הבעיה אינה בהכרח בגוף. לפעמים המפה שאליה אנחנו משווים אותו פשוט צרה מדי.

גם האמירה ״פרטנר שאוהב אותך בכלל לא ישים לב״ אינה תמיד מועילה. בני אדם רואים גופים ומבחינים בהבדלים. אינטימיות אינה דורשת מאיתנו להעמיד פנים שאין הבדלים, אלא ללמוד לפגוש אותם בלי להפוך אותם לפגם. אפשר לראות שפתיים בולטות, צלקת, אסימטריה או פיגמנטציה ועדיין לחוות את הגוף שמולנו כיפה, מושך וארוטי.

מן המבט החיצוני אל הגוף שמרגיש

דימוי גוף נבנה במידה רבה דרך המבט. איך אני נראה? איך אחרים רואים אותי? האם הגוף שלי מתאים למה שלמדתי שהוא אמור להיות? אבל הגוף אינו רק אובייקט שרואים מבחוץ. הוא גם המקום שממנו אנחנו מרגישים את החיים.

אחת הדרכים להרחיב את היחסים עם הגוף היא לעבור מדי פעם מן השאלה ״איך הוא נראה?״ אל השאלה ״איך הוא מרגיש?״. אפשר להרגיש חום, משקל, רכות, תנועה, נשימה, עוררות, נעימות או חוסר תחושה. אפשר לגלות שאזור ששפטנו במשך שנים על פי מראהו הוא גם אזור שמסוגל לחוות עונג, לתת לנו מידע ולהיות חלק משמעותי מן האינטימיות שלנו.

אין צורך לעבור מיד מבושה ל״אהבת הגוף״. לפעמים הדרישה לאהוב כל חלק בגוף הופכת בעצמה לעוד משימה שאפשר להיכשל בה. ניטרליות גופנית יכולה להיות יעד משמעותי: זה הגוף שלי. כך הוא נראה היום. אני יכול או יכולה להתייחס אליו בכבוד גם אם עדיין איני אוהב או אוהבת כל פרט במראה שלו.

אפשר לתרגל זאת גם מול מראה, אם הדבר מתאים ואינו מציף. במקום לומר ״יפה״ או ״מכוער״, אפשר לתאר: צבע, קפל, שיער, צורה, אסימטריה, מרקם. אחר כך אפשר להפנות את תשומת הלב פנימה ולשאול מה אני מרגיש או מרגישה באזור הזה. המטרה אינה לשכנע את עצמנו שהכול יפה, אלא ללמוד לראות את הגוף בלי שהשיפוט יהיה הדבר היחיד שאנחנו רואים.

הגוף בתוך מפגש מיני

בושה סביב איברי המין אינה נשארת תמיד מול המראה. היא יכולה להיכנס איתנו אל המיטה. אדם שחושש שהפות שלו ״לא יפה״ עלול להימנע מאור, ממין אוראלי או מתנוחות שבהן הוא מרגיש חשוף. אדם שמוטרד מגודל הפין שלו יכול להיות עסוק כל כך בשאלה כיצד הוא נתפס, עד שקשה לו להישאר נוכח בעונג ובקשר.

כאן לפרטנר או לפרטנרית יכולה להיות השפעה גדולה. לא באמצעות הבטחות מוגזמות או ניסיון לשכנע בכוח שהאדם ״מושלם״, אלא באמצעות נוכחות, משיכה, כבוד וסקרנות. אפשר לשאול איזה מגע נעים, אילו מילים נעימות לשמוע, האם יש אזורים שאדם מעדיף כרגע להשאיר מכוסים ואיזה קצב מאפשר לו להרגיש בטוח יותר.

מיניות טובה אינה דורשת מאדם להתגבר מיד על כל הבושה שלו. אפשר לקיים מפגש מיני גם עם גבולות. אפשר להשאיר אור כבוי או דולק, להישאר עם חלק מן הבגדים, לבחור תנוחה מסוימת או לבקש שלא לגעת כרגע באזור שמעורר קושי. כאשר הבחירה נשמרת, לעיתים נוצר בהדרגה יותר חופש.

טנטרה, עירום והמבט על הגוף

עירום ועבודה עם הגוף יכולים לקבל מקום משמעותי גם בתוך מסורות טנטריות ועבודה סומטית. כאשר אנחנו פוגשים גוף עירום בלי למהר לשפוט אותו, לתקן אותו או להפוך אותו מיד לאובייקט מיני, יכולה להיווצר אפשרות אחרת לראות את עצמנו. הגוף אינו רק מה שנראה מבחוץ אלא מקום של תחושה, נשימה, ארוס, חיים ונוכחות.

תרגולים של נשימה, מדיטציה, תנועה, מגע או התבוננות יכולים לעזור להעביר את מרכז הכובד מן המראה אל החוויה. אדם יכול לגלות שהבטן שהוא רגיל לכווץ נעה עם הנשימה, שהצלקת שהוא מסתיר היא גם אזור בעל תחושה, או שאיבר המין שהוא שופט מסוגל להיות מקור של עונג, חום וחיבור.

אבל גם כאן אין צורך להפוך את הטנטרה לדרך נוספת לומר לאדם כיצד הוא אמור להרגיש. לא כל מי שמתבונן בגופו יחווה מיד קבלה, אהבה או התעלות. לעיתים עולים דווקא בושה, עצב, כעס או ניתוק. גם אלה חלק מן החוויה. אין צורך לפרש אותם כ״חסימה״ שחייבים לשחרר. לפעמים הדבר המשמעותי ביותר הוא האפשרות להיות עם הגוף כפי שהוא, בלי לדרוש ממנו להשתנות ובלי לדרוש מעצמנו לאהוב אותו מיד.

מגדר, אינטרסקס והשפה שבה אנחנו מדברים על הגוף

לא כל גוף מתאים באופן מלא לתבניות הפשוטות של ״גוף גברי״ או ״גוף נשי״. קיימת שונות טבעית במאפייני מין, ובכלל זה מצבי אינטרסקס, ויש אנשים שהיחסים שלהם עם איברי המין מושפעים גם מן הזהות המגדרית שלהם.

עבור אדם טרנס, למשל, השם האנטומי המקובל של איבר מסוים אינו בהכרח המילה שבה הוא רוצה להשתמש בזמן אינטימיות. לפעמים דווקא הבחירה בשם אחר מאפשרת יותר קרבה לגוף ופחות דיספוריה. אפשר גם לבחור שמגע ייעשה מעל הבגד, באזור מסוים בלבד או בדרך אחרת שמתאימה לאדם.

כבוד לגוף אינו דורש מאיתנו להתעלם מן האנטומיה כאשר היא רלוונטית מבחינה רפואית, אבל בתוך אינטימיות אין צורך להתעקש על שפה רפואית שאינה מתאימה לאדם. אפשר לשאול באילו מילים הוא רוצה שנשתמש ואיך נעים לו שייגעו בגופו. האדם עצמו נשאר בעל הסמכות על המשמעות שהוא נותן לגוף שלו.

כאשר עולה רצון לשנות את הגוף

הרצון לשנות את מראה איברי המין אינו הופך אדם לשטחי או ל״לא מודע״. אנשים משנים את גופם מסיבות רבות, ולעיתים שינוי אסתטי יכול להיות בחירה אישית לגיטימית. עם זאת, לפני הליך בלתי הפיך כדאי להבין מה בדיוק מפריע, מאין הגיע האידאל שאליו משווים את הגוף ומה צפוי ההליך לשנות — ומה הוא כנראה לא ישנה.

כאשר נשקל הליך אסתטי באזור איברי המין, כדאי לקבל מידע רפואי מסודר על הסיכונים, התועלת האפשרית, תקופת ההחלמה, האפשרות לשינוי בתחושה, צלקות וסיבוכים, ולברר אילו חלופות קיימות. חשוב במיוחד להיזהר מהבטחות שיווקיות להבהרה, ״הצערה״ או ״הידוק״ באמצעות מוצרים או טיפולים שאינם מבוססים היטב.

לפעמים הרצון בשינוי נובע בעיקר מאי־נוחות גופנית, שפשוף או כאב, ולעיתים הוא נובע בעיקר מבושה והשוואה. שתי החוויות ראויות להתייחסות, אבל הן אינן בהכרח זקוקות לאותו פתרון. אפשר לטפל בבעיה רפואית בלי להגדיר את הגוף כמכוער, ואפשר לעבוד עם דימוי גוף בלי לבטל את זכותו של אדם לבחור בסופו של דבר גם בשינוי אסתטי.

מתי כדאי לפנות לבדיקה?

רוב השונות במראה איברי המין היא חלק מן המגוון האנושי, אבל גוף משתנה ולכן חשוב להכיר גם את הסימנים שמצדיקים בירור. כדאי לפנות לבדיקה רפואית כאשר מופיעים שינוי חדש ומתמשך במראה, כאב חדש או משמעותי, גוש, פצע שאינו מחלים, דימום לא מוסבר, הפרשה חריגה, גרד משמעותי, שינוי חד בתפקוד או כל דבר אחר שמרגיש שונה באופן ברור מן הרגיל עבור אותו אדם.

אין צורך לאבחן את עצמנו לפי תמונות באינטרנט, ואין צורך לחכות עד שהמבוכה תיעלם. אפשר לומר מראש לרופא או לרופאה שהבדיקה מביכה או מעוררת חשש, לבקש הסבר לפני כל שלב ולבקש איש או אשת מקצוע בהתאם להעדפה כאשר הדבר אפשרי. בדיקה רפואית אינה שיפוט אסתטי של הגוף.

דימוי גוף בהנחיה מינית

שאלות על מראה איברי המין, בושה, חשיפה, עירום ותחושת ״האם אני נורמלי?״ יכולות להיות נושא משמעותי גם בהנחיה מינית. העבודה יכולה לכלול שיחה, ידע אנטומי, בירור של המקורות שמהם נבנה אידאל הגוף, תרגילי מודעות ונשימה, התבוננות, תנועה, מגע עצמי או עבודה זוגית. במקרים המתאימים ובהתאם להכשרתו של המנחה ולמסלול שנבחר מראש, ניתן גם לעבוד עם עירום ומגע כחלק מחקירה של היחסים עם הגוף.

האפשרות לעבוד עם עירום יכולה להיות משמעותית דווקא משום שהקושי עצמו קשור לעיתים למבט. עבור אדם שחווה במשך שנים את גופו דרך השאלה ״איך אני נראה בעיני האחר?״, האפשרות להיות נוכח בגוף, להרגיש אותו ולפגוש אותו בתוך מרחב שמחזיק כבוד, הסכמה וגבולות יכולה להרחיב את החוויה. המטרה אינה להכריח אדם להיחשף או לשכנע אותו שהגוף שלו יפה, אלא לאפשר חקירה של היחסים עם הגוף מתוך בחירה.

לא כל הנחיה מינית כוללת עירום או מגע. גבולות ההנחיה נקבעים על פי הכשרתו והסמכתו של המנחה ועל פי המסלול שנבחר בין המנחה למונחה. במפגש הראשון חשוב לקבל מידע ברור על אופי ההנחיה ועל סוגי התרגולים האפשריים ולבחור את המסלול המתאים. כאשר אדם בוחר במסלול שבו קיימת אפשרות לעבודה עם עירום, מגע או תרגול מיני, נדרשת לכך הסכמה עקרונית בתחילת התהליך, אך הסכמה זו אינה מחייבת אותו לבצע תרגול כלשהו בהמשך. כל תרגול דורש הסכמה בזמן אמת, ותמיד ניתן לצמצם גבולות או לעצור. אם בתחילת התהליך נבחר מסלול שאינו כולל אפשרות לעירום או לתרגול מיני, אין מרחיבים בהמשך את הגבולות מעבר למסגרת שהוגדרה מראש.

כאשר עולה חשד לבעיה רפואית, תפקידה של ההנחיה אינו לאבחן אותה. שינוי חדש, פצע, כאב, גוש או תסמין אחר שדורש בירור שייכים לבדיקה רפואית. אפשר במקביל לעבוד עם הבושה, הפחד או היחסים עם הגוף, אבל עבודה רגשית, טנטרית או סומטית אינה תחליף לבדיקה.

עמיתי אלמ״א ועבודה עם גוף, מיניות ודימוי גוף

עמיתי ועמיתות אלמ״א מגיעים ממגוון הכשרות וגישות לעבודה עם מיניות, גוף, אינטימיות ויחסים. יש מי שעובדים בעיקר באמצעות שיחה והנחיה, אחרים משלבים עבודה סומטית או טנטרית, ויש מי שהוכשרו גם לעבודה במגע, בעירום או בתרגול מיני במסגרת המותרת להכשרתם. הקבלה לעמיתות באלמ״א מחייבת עמידה בתנאי סף מקצועיים הכוללים היקף מינימלי של שעות הכשרה, לימודים במקצועות חובה ועמידה בפרקטיקום הכולל התנסות מעשית בהנחיה. העמיתים מחויבים לקוד האתי של האגודה, ולצדו פועלת ועדה אתית המהווה כתובת לשאלות, לדילמות ולפניות הנוגעות להתנהלות מקצועית.

החברות באלמ״א אינה מעניקה למנחה הכשרה שלא רכש. לכן כאשר מחפשים ליווי סביב דימוי גוף, בושה, עירום או מיניות, חשוב לבדוק את הכשרתו הספציפית של המנחה, את אופי העבודה שהוא מציע ואת גבולות הסמכתו. אפשר לשאול מהן הכשרותיו, האם העבודה כוללת שיחה בלבד או גם עבודה גופנית, האם הוא כפוף לקוד אתי ולוועדה אתית ומהם גבולות העבודה במקרה הספציפי. היתרון בבחירת עמית או עמיתת אלמ״א הוא בקיומה של מעטפת מקצועית ואתית נוספת — תנאי סף, דרישות הכשרה והתנסות, מחויבות לקוד אתי וקיומה של ועדה שניתן לפנות אליה — לצד הצורך בהתאמה האישית והמקצועית בין המנחה למונחה.

לסיכום

איברי המין האנושיים מגיעים במגוון עצום של צורות, גדלים, צבעים ומרקמים. שפתיים פנימיות בולטות, אסימטריה, פיגמנטציה, שונות בגודל הפין, זוויות שונות, שיער וקפלים אינם כשלעצמם סימן לכך שמשהו בגוף אינו תקין. פעמים רבות הבעיה אינה שהגוף נמצא מחוץ לטווח האנושי, אלא שהדימויים שאליהם למדנו להשוות אותו מייצגים טווח צר מאוד.

אבל אולי השאלה המעניינת אינה רק ״האם הגוף שלי נורמלי?״. אפשר לשאול גם איך למדתי שהוא אמור להיראות, מי נתן לי את אמת המידה הזאת, איך אני מרגיש או מרגישה בתוך הגוף הזה, מה מאפשר לי לחוות בו עונג ומה יעזור לי לפגוש אותו בפחות שיפוט.

אין חובה להגיע לאהבה עצמית מושלמת. אפשר להתחיל מכבוד. אפשר לעבור מ״אני שונא את החלק הזה״ אל ״זה חלק מהגוף שלי״, ומן השאלה ״איך הוא נראה?״ גם אל השאלה ״מה הוא מרגיש?״. לפעמים זו אינה מהפכה גדולה אלא תנועה קטנה מן המראה פנימה.

ובאותה נשימה, קבלה של שונות אינה אומרת להתעלם משינויים בגוף. מאפיין שהיה שם שנים אינו דומה לפצע חדש, גוש, כאב או שינוי משמעותי. כאשר משהו משתנה, בודקים. כאשר הבעיה היא בעיקר בושה, אפשר לעבוד עם הבושה. וכאשר שני הדברים מתקיימים יחד, אין צורך לבחור ביניהם.

הגוף אינו צריך להיות ממוצע כדי להיות בריא, אינו צריך להיות סימטרי כדי להיות מושך ואינו צריך להיראות כמו גוף שראינו על מסך כדי להיות ראוי למגע, לאינטימיות ולעונג.

חשוב לדעת

המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ או בדיקה רפואית. שינוי חדש ומתמשך, כאב, גוש, פצע שאינו מחלים, דימום לא מוסבר, הפרשה חריגה, גרד משמעותי או שינוי בתפקוד מצדיקים בירור אצל איש או אשת מקצוע בתחום הבריאות. טנטרה, עבודה סומטית והנחיה מינית יכולות לסייע בחקירת דימוי גוף, בושה, נוכחות, עירום, מגע ועונג, אך אינן משמשות לאבחון רפואי ואינן מחליפות בדיקה כאשר היא נדרשת.

מקורות מקצועיים וקריאה נוספת

ACOG —Vulvovaginal Health.ACOG —Persistent Vulvar Pain.World Health Organization ‏(WHO) —Sexual Health.World Health Organization ‏(WHO) —Celebrating Sexual Health and Well-being Throughout Life.WPATH —Standards of Care, Version 8.